הפארק הלאומי ביאלובייסקי (Białowieski)
הפארק הלאומי בְּיָאלוֹבְיֶיסְקִי הוא שטח טבע יקר המוגן עם המעורבות הגדולה ביותר של פולין, בלארוס ומספר ארגונים בינלאומיים.
הפארק הלאומי נרשם בשנת 1979 ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כמו גם ברשימת שמורות הביוספרה העולמית. בשנת 1992 אונסק"ו הרחיב את שטח האתר הכלול ברשימת אתרי המורשת מזרחה וכלל בו גם את הפארק הלאומי הבלארוסי של בְּיָאלוֹבְיֶיזָ'ה. התוצאה היתה שנוסד נכס מורשת עולמית הנמצא משני צדדיו של גבול בינלאומי, אחד משבעה בעולם ושלושה באירופה. שטח היער כולו גדול מ- 1.5 מליון דונם, אשר מתוכם 620,000 דונם נמצאים בתחומה של פולין. שטח שמורות הטבע הסגורות קטן בהרבה.
יער ביאלובייז'ה הוא שריד של יערות עתיקים: יער ביאלובייסקי, לָדְזְקָה (Ladzka), שְבִיסְלוֹצְקָה (Świsłocka) ושֶרֶשֶבְסְקָה (Szereszewska). קומפלקס היערות נמצא כמעט על קו פרשת המים של נהרות הוויסלה והנְיֶימֶן, ולכן, על שטח הפארק אין אגמים אלא רק נהרות קטנים. ביער נמצא מקור נהר אוֹרְלוּבְקָה (Orłówka) והאזור היקר ביותר של היער שוכן בנקודת המפגש של נהרות הָבוּזְ'נָה (Hwoźna) ונָארֶבְקָה (Narewka).
החלק המרכזי של היער הוא יער טבעי עלוני (ובחלקו משולב עם עצי מחט) השמור ביותר בשפלה האירופאית. את השטח הגדול ביותר מכסים יערות אלון ואלה לבנה. באזורים המוצפים מעת לעת גדלים יערות עלוניים שונים ואילו אזורים יבשים הם בית הגידול של עצי אורן, אשוחית ויערות מעורבים (עלוניים ועצי מחט).
בין תכונותיה הרבות של הסביבה הטבעית המאפשרות ליער להיות בית לאלפי מינים של צמחים ובע"ח קיים גורם אחד לא מוערך בדרך כלל. אחד המאפיינים של הפארק הלאומי הינו כמות גדולה של עצים מתים, ענפים יבשים ועלים שנשרו. בדרך כלל, היערנים מנקים את היער מ"אשפה" שכזו, ואילו כאן, בשמורת הטבע הנשמרת בקפדנות, הקף הביומסה המתה מגיע ל- 25% מכלל מסת העצים. העץ המת הופך לבית חם עבור כמות עצומה של מיני פטריות, טחב, חיידקים וחרקים. רבים מהם הם מינים בסכנת הכחדה. דוגמה טובה לכך היא החיפושיות הנדירות ביותר באירופה, "Buprestis splendens" ו- "Pytho kolwensis".
סמלו של יער ביאלובייסקי הוא הביזון האירופאי אשר בפארק זה ניצל מסכנת הכחדה. במאה ה- 18 ניצודו כמעט כל הפרטים השייכים למין זה על ידי השליטים וציידים בלתי חוקיים. הכחדתם באה זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר כנופיות של חיילים משוחררים צדו באופן בלתי חוקי ביער ביאלוביסקי. בשנת 1919, ניצוד הביזון האירופאי האחרון ביער. בשנת 1925, מת הביזון הקווקאזי האחרון, הקטן במעט מהביזון של השפלה הפולנית. לביאלובייז'ה הובאו פרטים מגני החיות ובתחילה הם גודלו כפרות בחצר נפרדת. רק שנים רבות לאחר המלחמה, בשנת 1952 הפרטים הראשונים שוחררו לטבע. כיום, על אדמת פולין חיים כ- 400 ביזונים ובבלארוס כ-300. ברחבי העולם ישנם רק 3000 פריטים וכולם כאחד מקורם בפרטים שמוצאם בביאלובייז'ה.
קשה לקחת הביתה ביזון למזכרת, אבל אפשר לקחת משהו מקומי אחר – מזכרת נוחה היא כמובן ה"ז'וּבְּרוּבְקָה" (Żubrówka), המזכירה בשמה את ה"ז'וּבְּר", הביזון האירופאי, וידועה גם בשם "וודקה ביזון". זהו אלכוהול משיפון מעורבב עם תמצית של עשב ה-Hierochloe odorata , הידוע גם בכינויו העממי "ז'וברובקה" כיוון שהוא גדל באזור המחיה של הביזונים. כל בקבוק מקורי של וודקה "ז'וברובקה" מכיל עלה אחד של צמח ה"ז'וברובקה" שמקורו באחו היער הביאלובייסקי.