הבסקיד הנמוך, האזור ההיסטורי של הלמקים, אוצר בתוכו גבעות מתונות ויפות, זן סוסים מיוחד, מאות קפלות בצידי הדרכים, כנסיות פרבוסלאביות ישנות, בתי קברות וכפרים למקיים נטושים. במקום זה, נפש מגלה הארצות בן המאה ה-21 תוכל למצוא את מבוקשה.
החלק הנרחב ויחד עם זה הנמוך ביותר של הרי הבסקידי משתרע בין שני אוכפים: טיליצְקָה (Przełęcz Tylickia) ולוּפְּקוֹבְסְקָה (Przełęcz upkowska). במזרח הוא גובל בהרי ביישצ'אדי ובמערב עם הרי בֶסְקִיד סוֹנְדֶצְקִי (Beskid Sądecki). הנוף נשלט על ידי רכסי הרים עדינים, עמקים ארוכים המשתרעים לכיוון דרום ויערות אשוחים ואשורים אשר מאוכלסים על ידי איילים, שוּנָרים (Lynx), זאבים ודובים.
הארץ היתה פעם ביתם של הלמקים, בעבר קבוצה אתנית חזקה ונפרדת ממוצא רוסי, עם שפה משלה, מנהגים וטקסים דתיים פרבוסלאביים עם גוון מקומי. קהילה חזקה זו פוזרה במהלך ארועי מלחמת העולם השניה. הגירת הלמקים התחילה כהגירה מרצון ואחרי המלחמה קבלה אופי של עקירה בכפייה. המסמר האחרון בארון הקבורה הזה היה ההאשמות שכוונו אל הלמקים על תמיכה במרד האוקראינים שהונהג על ידי UPA (ארגון לאומני אוקראיני). כתוצאה מ"מבצע ויסלה" נעקרו כמעט כל הלמקים מאזור בסקיד הנמוך. על פי מפקד האוכלוסין האחרון, בפולין חיים 6000 למקים, מהם בקושי 600 על אדמות אבותיהם.
היום, ככל הנראה, לא נפגוש למקים אמיתיים במסלולי הטיול שלנו. למרבה המזל, הם הותירו לנו את מורשתם, עדות לתרבות וקהילה משגשגות. למטיילים מחכות עשרות כנסיות עץ פרבוסלאביות, הנכללות בדרגה 0 של האתרים ההיסטוריים (הדרגה הגבוהה ביותר) - אלו המשוחזרות, הנמצאות בעיירות קטנות ותוססות, כמו גם אלו המרוחקות מציוויליזציה. גילוי המקומות הנסתרים הללו גורם לאושר הגדול ביותר, ומספק חוויות נפלאות של מגע עם העבר. הכנסיות הפרבוסלאביות האלה היו פעם מרכז הכפרים הלמקים, שם התנהלו החיים הרוחניים והתרבותיים של התושבים.
כיום, במקומות אלה, נוכל למצוא עקבות של משקי הבית - יסודות שרופים, בוסתנים שצמחו בר, כוורות טבעיות בהן עדיין חיות דבורים ובתי קברות מכוסי צמחיה, שזורים בצלבים מתפוררים. בצידי הדרכים פזורות אלפי קפלות אופייניות, לעתים בנות 200 שנה, כל אחת שונה, בנויה בסגנונם של הבנאים והפסלים המקומיים. כל הפנינים האלה של השנים שחלפו משולבות בנוף היפה והעדין של הגבעות, הפלגים, כרי דשא הרריים בהם הרוח מלטפת בעדנה את העשב הגבוה.
ארץ הלמקים נראית אחרת בכל עונה: באביב הטבע מתפרץ בצמחיה רעננה וכרי פרחים בשלל צבעים, בקיץ הטמפרטורה ומזג האויר הצפוי מעודדים טיולים בהרים ברגל, על סוסים ובאופניים. אך ללא ספק העונה היפה ביותר היא הסתיו, כאשר הנוף בוער באודם עליהם של יערות האשורים והאדר, שנראים כמעט מיסטיים באור שמש אחר הצהריים.
עוררו את מגלה הארצות שבכם ובואו לחקור את ארצם של הלמקים, בלי לנסוע לקצה העולם.